כל היום אני בציפיה דרוכה לצלצול הטלפון, מחכה בכיליון עיניים לאותה שיחה יומית ביננו, ילדה את לא מבינה עד כמה, את לא מבינה את המשמעות של אותה שיחה.
ואז היא הגיעה, אותה שיחה קשה, אותה שיחה בה למעשה לא היו יותר מידי מילים, היה המון בכי, מצידך ומצידי, כשאת בוכה ומתפרקת ילדה אני מתרסקת.
אני לא יכולה לשמוע אותך כך נסיכה שלי, כן, אני יודעת שאני צריכה להיות חזקה, אני יודעת שזה עובר ועוד קצת זה ייגמר אבל קשה לי, קשה לי, בחיי שמנסה לשחרר, יודעת שמישהו אחר שולט בחייך ואין לי שום שליטה על כך, אין לי שום דרך לעזור לך וזה חונק אותי, לא יכולה לדאוג לך לארוחה חמה, לא יכולה לדאוג לך למקלחת חמה ולהדליק לך את התנור שיהיה לך חם יותר, לא יכולה לכסות אותך בלילה- ילדה שלי!
אז אמש לאחר השיחה שלנו, בה בישרת את הבשורה שלדעתי הכי קשה לך להתמודד איתה, שכולן תצאנה הבייתה ביום חמישי ואילו את ביום שישי כי "הפקרת" נשק (נכון רק שכחת לשתי דקות אולם בצבא זה נקרא כך), אני התרסקתי , כל כך מחכה ליום חמישי ועכשיו אצטרך לחכות ליום שישי.
הבכי הזכיר לי את אותם רגעים בה נתבשרנו שאת נשארת בבית החולים לאחר לידתך כי את עם צהבת גבוהה ואילו אני משוחררת הביתה, בדיוק אותה תחושה חשתי אתמול.
כל הלילה התהפכתי, לא הצלחתי לעצום עין, חשבתי עליך, חשבתי שבטח הכרית שלך רטובה מדמעות ושקשה לך.
אני יודעת שקר לך, שיורד גשם מטורף, יודעת שאת לא אוכלת, יודעת שאין לך מצב רוח ויותר מהכל יודעת שקשה לך , קשה לך כי אין לך את התמיכה של כולנו, קשה לך כי אין לך את הפינה שלך, קשה לך כי אין לך את ניבי שלך.
אני מרגישה שלפעמים בא לך לצעוק לי :" אמא, את לא מבינה מה קורה כאן, לא עשית צבא", נכון, ילדה שלי , אומנם לא עשיתי צבא אבל אני מרגישה אותך, מרגישה את כאבך, את קשייך ועל כן מרגישה כאילו וגם אני עוברת היום טירונות.
יותר מהכל חייבת להגיד לך שאני ממש גאה בך!! למרות המגבלות שלאחר הניתוח בברך את לא מנצלת את הקשיים, לא רוכבת על גבם של אחרים (לדבריך), לא משתמטת ממשימות למרות שקשה לך- אין עליך!! זאת לא תכונה שנמצאת בכל חייל ילדה יפה שלי.
חיים של אמא, עוד קצת וזה ייגמר, בבקשה תהיי חזקה , בשבילי, בשבילך, בשבילנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה