ספרה של אורית פטקין "לאהוב את סטלה" שחובר לאחרונה לבלוני הליום שהוצמדו למטען נפץ והופרחו מהרצועה לישראל, יוצא לאור במהדורה מחודשת בהוצאת יהלומים .
בשנות נעוריי הייתי תולעת ספרים, כל יום הייתי מבלה שעות ארוכות בקריאה, היה לי מנוי לספריה העירונית וכמעט וקראתי את כל הספרים שכיכבו על המדפים, לאורך השנים עם הפיכתי לאם ולרעיה מצאתי את עצמי פחות ופחות מפרגנת לעצמי בזמן איכות עם ספר, אולם לאחרונה עת ילדי בגרו מוצאת את עצמי מפנה את מקום צפייה בטלויזיה ו/או סתם שיטוט בדפי הפייסבוק לטובת קריאת ספרים איכותיים - זמן איכות שלי עם עצמי ואין טוב מזה עבורי!!
הפעם אני בוחרת לשתף אתכם בספר המקסים והמרתק "לאהוב את סטלה"-הסופרת אורית פטקין, שכותבת בדרך כלל על אהבה ויחסים, לא תיארה לעצמה שספרה "לאהוב את סטלה" יוזכר ביום מן הימים דווקא בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ספרה "לאהוב את סטלה" שנמכר עד לאחרונה רק באינטרנט ועורר רעש תקשורתי לאחר שהוצמד לבלוני תבערה ומטען נפץ שהופרחו מרצועת עזה, יוצא לאור במהדורה מחודשת בהוצאת יהלומים ונמכר מעתה גם ברשתות הספרים.
הכול היה מושלם, כך לפחות חשבתי.
התאהבתי, התחתנתי ואז התעשתי, התעוררתי מהחלום בעל כורחי.
החיים שרציתי לא היו החיים שבחרתי, האמת שהכרתי התגלתה כשקרית.
ברחתי ממנו, או שאולי ברחתי ממני, ונחתי היישר בזרועותיו של מי שיכול להציל אותי מעצמי.
פגשתי את בן.
היא הגיעה כמו קשת צבעונית אל תוך חיי האפורים, האירה כל פינה חשוכה בתוכי, עזרה לי לשכוח את הזוועות שראיתי.
פגשתי את סטלה.
אך כמו שהגיעה כך נעלמה. רציתי להבין אותה, בחיי שניסיתי, אך האמת שלה לא הייתה ברורה לי. אני לא בטוח שהיא הייתה ברורה אפילו לה.
את מי היא אוהבת?
אני מסרב לחשוב שהיא סתם השלתה אותי.
הייתכן שאני זה שהשלה אותה? יכול להיות ששיקרתי לעצמי?
ישנן אהבות שחייבות להתקיים וישנן אהבות שאסור שייוולדו.
סטלה ובן – סיפור אהבה או אשליה שבאה לפצות על מציאות עגומה?
זהו ספרה העשירי של אורית פטקין. קדמו לו "לורי", "חצויה", "נטע אהובתי", "מִיה רוזה", "שני מלאכים", "אהבתי אותך", "חיים של שקר", "פעמיים עשרים" ו"אהבה למכירה".
להשיג ברשתות הספרים ובאתר: https://bbooks.co.il/?ref=si
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה